האם נוכל לנקות את מה שכבר לא משרת אותנו כהורים וכילדים?
את אותה ביקורת עצמית, את התחושה שאנו לא מספיק, לא עושים נכון, לא מצליחים להיות שם “כמו שצריך”.
חג הפסח הוא הזדמנות לאוורר ולטהר לא רק את המדפים והארונות, אלא גם את הלב.
אני מזמינה אתכם להתבונן פנימה, אל תוך הנפש, באהבה, ולהתחיל לשאול שאלות.
מה כבר לא נחוץ לי?
איזו מחשבה, תגובה, כאב או רגש לא משרתים אותי יותר, והאם הגיע זמנם לעזוב?
האם אני יכול/ה לשחרר את אותם דפוסים שלא משרתים אותי עוד כהורה או כילד?
ומה עליי לעשות כדי שאוכל לשחררם?
ברגע שנוכל להשליך ולשחרר את אותם דפוסים, מחשבות ורגשות שלא שירתו אותנו עוד,
יתאפשר להתחיל בניקיון רגשי.
זהו מרחב שיכול להכיל חמלה, סליחה, אמפתיה, יכולת התבוננות פנימית וחיצונית, התחדשות ועוד.
זהו אותו חמץ חבוי הטמון בתוך רקמות הנפש.
הוא נמצא בעומק הזיכרונות, ברגשות, ובאותן נפשות שעדיין מחכות שיימצא האפיקומן שייתן מזור לנפשן.
אנו כהורים רוצים לעזור לילדינו למצוא את האפיקומן שיביא אור לאותם קשיים.
אנחנו מחביאים את אותו האוצר ונותנים רמזים לילדינו, גם כשאין לנו את הפנס.
אנו כהורים מסתובבים עם נר קטן ומחפשים את הפינות שבהן הצטברו אותם דפוסים ישנים.
אותם כעסים שלא נפרקו, אותן מילים שלא נאמרו, ואותה תחושת אכזבה ששמרנו לעצמנו.
הטיפול באומנות מאפשר לילדים ולהורים לנקות את החמץ הרגשי.
היצירה, השיח והמשחק מאפשרים לילד ולהורה להוציא החוצה ולהשליך את אותם דפוסים ומחשבות,
שלעיתים קשה לבטאם במילים.
כשם שאנו, ההורים, מבקשים מהילדים “להפסיק עם החמץ שלהם”
אותן תגובות, כעסים, קושי בדחיית סיפוקים, התקפי זעם ותסכול
כך גם אנו כהורים יכולים להצטרף אליהם ולעזור להם לנקות את החמץ הפנימי שלהם ושלנו.
זה הזמן לבדוק, באופן מכיל, כיצד נוכל לעזור לילדינו לנקות ולשחרר את אותו “חמץ” שהצטבר בפנים.
זה הזמן להשליך את החמץ ולפנות מקום לאפשרות של ריפוי
דרך יצירה, הקשבה וניקיון הלב.